דימום מוחי הוא מצב שבו נקרע כלי דם במוח, וכתוצאה מכך פורץ דם לרקמת המוח וגורם לפגיעה באזור שנפגע. התסמינים תלויים במיקום הדימום ובהיקפו, ועלולים לכלול חולשה, הפרעת דיבור, הפרעת תחושה, פגיעה בשדה הראייה, הפרעת שיווי משקל, ירידה במצב ההכרה או תסמינים נוירולוגיים נוספים. בדימומים גדולים יותר עלולים להופיע גם סימנים של עלייה בלחץ התוך גולגולתי.
גורם הסיכון החשוב ביותר לדימום תוך מוחי ספונטני הוא יתר לחץ דם שאינו מאוזן. גורם חשוב נוסף, במיוחד בגיל המבוגר, הוא אנגיופתיה עמילואידית מוחית, שבה שוקע חלבון עמילואיד בדפנות כלי הדם הקטנים במוח והופך אותם לשבירים יותר. במקרים מסוימים דימום מוחי עלול להיות קשור גם לטיפול בנוגדי קרישה או להפרעות בקרישת הדם.
גם מומים וסקולריים עלולים לגרום לדימום מוחי. קברנומה מוחית היא צבר לא תקין של כלי דם, שלעתים מתגלה באקראי, אך במקרים אחרים היא עלולה להיות קשורה לדימום מוחי, לתסמינים נוירולוגיים או לפרכוסים. מלפורמציה עורקית ורידית, AVM, היא חיבור לא תקין בין עורקים לוורידים, ועלולה גם היא להתבטא בדימום מוחי.
כאשר מאובחן דימום מוחי, חשוב לא רק לזהות את עצם הדימום אלא גם לברר את מנגנונו ואת סיבתו. האבחון הראשוני נעשה לרוב באמצעות CT מוח, ובהמשך עשוי לכלול MRI והדמיית כלי דם, בהתאם לממצאים הקליניים והדימותיים. בירור מדויק חשוב לצורך התאמת הטיפול ולהפחתת הסיכון לאירועים נוספים.
בקליניקה לבריאות המוח ניתנת הערכה נוירולוגית מקצועית ומותאמת אישית גם בתחום הדימום המוחי, כחלק מן ההסתכלות הרחבה על שבץ מוחי ומחלות כלי דם, מתוך מטרה להגיע לאבחנה מדויקת, לזהות גורמי סיכון ולהתאים טיפול והכוונה באופן מושכל.
